להלן קטע מכתבה שהייתה בעיתון "משפחה" מגזין "עולם יהודי - תשע"ג"
במהלך סיור שערכנו במקום, נחשפנו לפעילות רחבת ההיקף המתחוללת בין כתלי המדרשה. אנו מבחינים במספר תלמידים המנתרים בקלילות בגרם המדרגות, ועוצרים אותם לשם דיאלוג חפוז.
"מאין אתה?" אנו שואלים את הראשון, והוא משיב לנו: "מירושלים" .
"אתה מרוצה כאן?"
הברק ניצת בעיניו: "מאוד".
"תוכל לספר לנו מעט מתחושותיך?" אנו מפצירים.
"בהחלט", הוא נענה ומתלהב: "יש כאן צוות שפשוט יוצא מגדרו כדי לקדם אותנו בלימודים ולהביא אותנו להישגים. יש לנו פה אוזן קשבת, אנשים שאכפת להם מה מצבנו".
התלמיד הבא הוא מביתר.
"סליחה, אפשר להפריע לך לרגע?" אנו שואלים.
"בהחלט, איך אפשר לעזור?" הוא נענה לאתגר.
"כמה זמן אתה כבר פה?"
"חצי שנה".
"נו, ואיך הלימודים?"
"ברוך ד'. מעודי לא הספקתי כל כך הרבה כמו כאן. זכיתי ברוך ד' לסיים פה לראשונה בחיי מסכת מגילה בסדר לימוד קבוע בימי חמישי. איני יכול לתאר לך את הסיפוק שהיה לי מכך. זה נטע בי כוח להמשיך. ולא זו בלבד, התחלתי לגלות עניין בשיעורי הגמרא ואף לחדש חידושים ולהעלותם על הכתב. זה לא בא מיוזמתי. הצוות הוא שעודד ודרבן אותי לכך".
אנו מבקשים להמשיך בסיור, לא לפני שאנו מודים לו על הטפח שחשף לנו, אולם התלמיד נזכר בעוד משהו:
"רגע, אל תחשוב שאני היחיד כאן שסיים מסכת, יש עוד שזכו לכך..."
אנו מבקשים לצפות מקרוב בפעילות של אחד החוגים. לשם כך, אנו מוזמנים לסור אל האולפן שבו מתקיים החוג למוזיקה. מספר גיטרות ניצבות כאן על הקרקע, לצד מערכת תופים, סינטיסייזר וכלי נגינה נוספים. מתברר שזהו אחד החוגים המבוקשים. הנערים ממש 'מכורים' למוזיקה. מתקיימים שיעורים שמוסר מורה בשעות שהוקצו לכך, אך גם בהפסקות ובכל עת מצוא הם יורדים לאולפן כדי 'לשנן' את הנלמד ולהתנסות בנגינה בכלים בכוחות עצמם."פריטה על המיתרים, כמוה כפריטה על הנשמה", אומרים לנו.
