יום שבת, 20 באפריל 2013

מן העיתונות

להלן קטע מכתבה שהייתה בעיתון "משפחה" מגזין "עולם יהודי - תשע"ג"


במהלך סיור שערכנו במקום, נחשפנו לפעילות רחבת ההיקף המתחוללת בין כתלי המדרשה. אנו מבחינים במספר תלמידים המנתרים בקלילות בגרם המדרגות, ועוצרים אותם לשם דיאלוג חפוז.
"מאין אתה?" אנו שואלים את הראשון, והוא משיב לנו: "מירושלים" .
"אתה מרוצה כאן?"
הברק ניצת בעיניו: "מאוד".
"תוכל לספר לנו מעט מתחושותיך?" אנו מפצירים.
"בהחלט", הוא נענה ומתלהב: "יש כאן צוות שפשוט יוצא מגדרו כדי לקדם אותנו בלימודים ולהביא אותנו להישגים. יש לנו פה אוזן קשבת, אנשים שאכפת להם מה מצבנו".
התלמיד הבא הוא מביתר.
"סליחה, אפשר להפריע לך לרגע?" אנו שואלים.
"בהחלט, איך אפשר לעזור?" הוא נענה לאתגר.
"כמה זמן אתה כבר פה?"
"חצי שנה".
"נו, ואיך הלימודים?"
"ברוך ד'. מעודי לא הספקתי כל כך הרבה כמו כאן. זכיתי ברוך ד' לסיים פה לראשונה בחיי מסכת מגילה בסדר לימוד קבוע בימי חמישי. איני יכול לתאר לך את הסיפוק שהיה לי מכך. זה נטע בי כוח להמשיך. ולא זו בלבד, התחלתי לגלות עניין בשיעורי הגמרא ואף לחדש חידושים ולהעלותם על הכתב. זה לא בא מיוזמתי. הצוות הוא שעודד ודרבן אותי לכך".
אנו מבקשים להמשיך בסיור, לא לפני שאנו מודים לו על הטפח שחשף לנו, אולם התלמיד נזכר בעוד משהו:
"רגע, אל תחשוב שאני היחיד כאן שסיים מסכת, יש עוד שזכו לכך..."
אנו מבקשים לצפות מקרוב בפעילות של אחד החוגים. לשם כך, אנו מוזמנים לסור אל האולפן שבו מתקיים החוג למוזיקה. מספר גיטרות ניצבות כאן על הקרקע, לצד מערכת תופים, סינטיסייזר וכלי נגינה נוספים. מתברר שזהו אחד החוגים המבוקשים. הנערים ממש 'מכורים' למוזיקה. מתקיימים שיעורים שמוסר מורה בשעות שהוקצו לכך, אך גם בהפסקות ובכל עת מצוא הם יורדים לאולפן כדי 'לשנן' את הנלמד ולהתנסות בנגינה בכלים בכוחות עצמם."פריטה על המיתרים, כמוה כפריטה על הנשמה", אומרים לנו.

סיפור מרגש ...


מספר הר"ר דוד לוין, העובד הסוציאלי של המדרשה:
"אחד התלמידים שהגיע אלינו, היה בן להורים שחזרו בתשובה ולאחר מכן התגרשו. אחרי הגירושין האם השיבה ימיה כקדם וחזרה לנהל אורח חיים לא דתי. הבן היה במצב שהסתפקנו אם נוכל לעזור לו, אך בסוף קיבלנו אותו וצעדנו יד ביד.
"לקראת ליל הסדר, אמו רצתה אותו אצלה, אבל אבא שלו התנגד בחריפות. האם כיום לא חרדית אך גם לא חילונית. הילד
התלבט היכן להיות, אבא אמנם חרדי ועורך פסח עד שעה מאוחרת, אבל הילד לא אהב את הסדר של אביו, בגלל הלחץ הסביבתי. בסופו של דבר, שאלתי את הגרי"ש אלישיב, והוא אמר לי ללמוד עם הילד את כל ההלכות לקראת החג ואת מה שצריך לעשות בליל הפסח, ושעליו להיות עם אמא שלו, בניגוד לכל מחשבה הגיונית לכאורה...
כמובן, בהתאם להוראת הגרי"ש, אמרתי לו: 'תהיה אצל אמא'. הוא גם שמח, שכן כאמור, הוא קצת פחד מאבא שלו. הבאתי לו מצות שמורה לליל הסדר, וגם למדנו את ההלכות כולל אלו הנוגעות
להכשרת המטבח".
"הילד נסע, הכשיר את הבית ופעל לפי ההוראות. לקראת ליל הסדר היו אמורים להגיע אורחים, אך בסופו של דבר אמו חלתה מאוד, ולכן שום אורח לא הגיע, והוא, אמו ואחותו ערכו סדר לבד. הילד בן ה 16.5- ניהל את הכל בגפו! הוא הקריא את ההגדה וניצח על הסדר. המעשה הזה חיזק אצלו את הביטחון ותחושת האחריות, וחיבר אותו ללימודים. הוא הרגיש שהולכים איתו ולא נגדו. בסוף הוא התעלה ולמד מצויין ואף הלך לישיבה, פשוט עשה מהפך בחייו. ראינו את זה כמופת של הרב אלישיב"...

מאחורי הקלעים / כיצד נפתחה הישיבה


תשכ"ג. 
מרנן ורבנן גדולי ישראל, חברי מועצת גדולי התורה, מתכנסים כדרכם אחת לתקופה ועוסקים בשלל נושאים בוערים שעל הפרק. 
שני נציגים ועסקנים בולטים מקרב היהדות החרדית מעלים על השולחן בעיה כאובה. מדובר בהרב שלמה יעקב גרוס ז"ל ולהבל"ח הרב שמואל שמעלקא הלפרט הי"ו, שניהם שימשו חברי כנסת בשורות אגודת ישראל.
"עשרות ואולי מאות תלמידים אינם מוצאים את מקומם בישיבות", הם קובלים בפני גדולי ישראל, "חלק מהם לא התברכו בכשרונות מזהירים בלשון המעטה ואינם מצליחים להתערות באקלים הישיבתי, ואצל אחרים, בעיות משמעת קוגניטיביות מונעות את הסימביוזה והחיבור הנדרש בין הרב לתלמיד וכן הלאה. עולם הישיבות הפך עבורם למקום מאיים משהו, שבתוכו הם תועים ותוהים, חסרי ישע ונטולי יכולת, מכל סיבה שהיא, בניסיון כושל להתמודד", הסבירו בלשון ציורית.
שמעו זאת גדולי ישראל, דנו, שקלו וטרו בסוגיה בכובד ראש. אחר, נמנו וגמרו כי יש לפתוח מדרשות מיוחדות שבהן יקבלו התלמידים הכשרה מקצועית, לצד לימודי קודש. אם אינם מסוגלים להקדיש את מעייניהם ללימוד, לפחות יגדלו 'בעלי בתים' שינהלו בית יהודי כשר היודעים לפתוח גמרא, לצד עיסוקם בהבאת פרנסה לביתם, בבוא היום.
משנתנה מועצת גדולי התורה את ברכת הדרך, יצאו השניים למלא את המשימה. המדרשה הראשונה נפתחה ברחובות תחת השם 'בית שלמה', השנייה - בשכונת 'אחוזת נפתלי' הסמוכה לטבריה.

במבנים הנטושים ב'אחוזת נפתלי' שאליהם נכנסו התלמידים, שכן קודם לכן מוסד לנערים מבתים שונים, שעליהם פיקחו ה'פעילים' מארה"ב. לאחר שהמקום ננטש, התנחלו בהם מנהלי המדרשה והתלמידים. לאחר זמן מה, נרכש שטח בטבריה עילית, והמדרשה העתיקה משכנה לשם. 
זה היה לפני ארבע שנים. בשל התגברות תופעת הנושרים מהישיבות, כאשר נוצר צורך למצוא מענה מידי לנוער זה, החליטה הנהלת המוסדות להירתם ולמצוא פתרונות לבעיה קשה וכאובה זו. מבית ספר "יד חרוצים" שונה שם המוסד למדרשת "נחלת יעקב" ע"ש הרב ש. יעקב גרוס ז"ל, )אשר בצוואתו הדגיש את ערכם של בתי הספר המקצועיים ואשר "יבא הזמן שהרבה יהודים חרדים ידעו להעריך את חשיבותם של בתי ספר אלו" כלשונו(. סגל ההוראה וההדרכה הוותיק הוחלף, כך שיתאים למצבת התלמידים החדשה. מכאן ואילך, כך הוחלט, קולטים במוסד רק נערים בוגרי תלמודי תורה ותלמידי ישיבות מקרב הזרם החרדי המובהק. אין פשרות בנידון.

מקצועות חול




אצלינו בישיבת "נחלת יעקב" מתקבלים התלמידים בזרועות פתוחות ומחבקות. לבו של הצוות פתוח כאולם, קשוב לכל רחש, ער לכל בעיה, דרוך מסביב לשעון, כדי לבנות את אישיות החניך, ליישר את המעקשים ולפלס לתלמיד את הדרך להתקדם הלאה, אל היעד.
המסגרות הלימודיות מלאות אך אינן מלחיצות. מדובר בלימודי קודש וחול הכוללים בגרות, סדנאות וחוגי העשרה שונים, לימוד בחברותות, תכניות הוויי ועוד תכנים, שממלאים את עולמו של הנער, מחזירות אותו לתלם ומעלות אותו על דרך המלך.
מסלולי הלימוד הם: לימודי גמרא מתוך חוויה, הלכה ומוסר כחלק מדרך חיים, לימודי בגרות, מגמות טכנולוגיות, תקשוב ומערכות אלקטרוניות. אורכו של שיעור אינו עולה על 45 דקות, אך הלימוד רציני ושיטתי. החוגים, גם הם מגוונים, על פי המשיכה של הצעיר. יש חוגים למוזיקה ויש לאופניים, יש חוגים לכושר וחוגים ליצירה.
אפשר לומר שהבגרות היא בעצם אמצעי יותר מאשר מטרה, אף על פי שלעתים קורה, שתלמיד זה או אחר, חרף רצונו, לא מצליח להשתלב בסופו של תהליך במסגרת ישיבה והוא מוצא עצמו נקלט בעבודה כלשהי. "אם הוא רכש בגרות, לפחות תהיה בידו האפשרות ללמוד מקצוע מכובד".